<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך ר' חייא בר יוסף</h1>
<h2>דף נח:</h2>
ר' חייא בר יוסף בכמה מקומות בתלמוד ותלמיד היה לרב ושמוא' ור' יוח' ומן התלמידים הזקנים היה ונר' כי רב היה רבו המובהק כי רוב דברי' משמו ומצינו כי ר' יוח' חולק עליו בפ"ב דזבחים [כ"א ע"א] דגר' הת' בהל' דקידוש ידים ורגלים, א"ר חייא בר יוסף מי כיור נפסלין למתיר כמתירי' וכו' ורב חסדא אמ' למתיר' אין נפסל' אלא בעמוד השחר ור' יוח' אמ' כיור כיון ששקעו שוב אין מעלהו, ובסדר יומ' ירושלמ' בפ' בראשונה בגמ' ראשונה [פ"ב ה"א], (גמ') [גר'] א"ר יוח' תרומת הדשן תחלת עבודת של מחר היא וצריך לקדש ידיו ורגליו מן הכיור המשוקע במים. ר' חייא בר יוסף מכיון שמסר היום ללילה דיו, חברייה בש"ר יוחנ' משהוא מגביהו הוא משקיעו. והמעיין נר' דחבריה הוא אילפא המוזכר בגמ' דידן ומוחלפת קצת שיטת ירושלמ' מגמ' דידן. וצריך לעיין בכל הל' זו בין בגמ' דידן בין בירושלמי לכמה עניינין מתרץ מחלוקת ר' [ורבי] אלעזר בר' שמעון דפליגי בקידוש ידיו ורגליו ביום וכו'. ובפ' במה בהמה יוצאה [שבת נ"ג ע"א] אמר רב חייא בר אשי אמר רב תולין טרסקל לבהמה בשבת וק"ו [למרדעת] ומה התם גבי מרדעת דמשום תענוג שרי הכא דמשום צער לא כ"ש, ושמואל אמר מרדעת מותר טרסקל אסור, (אבל) [אזל] ר' חייא בר יוסף אמרה לשמעתיה דרב קמיה דשמואל א"ל אי הכי אמר אבא לא ידע במילי דשבת, ובהבא על יבמתו בגמרא נתאלמנו או נתגרשו מן הנישואין פסולות מן האירוסין כשרות [יבמות נ"ח ע"ב] בעא מיניה ר' חייא בר יוסף משמואל כהן גדול שקידש את הקטנה ובגרה תחתיו מהו בתר נישואין אזלינן או בתר אירוסי', ומסקי' דאיבעיא ליה והא אשה בבתוליה יקח קיחה דקידושי' או קיחה דנישואי' ולא איפשטא ליה וגם על בעיא זו יש לדקדק כמה הלכ', ובפ' אע"פ הל' דמורדת כמה הוא פוחת [כתובות ס"ד ע"א], א"ל ר' חייא בר יוסף לשמוא' מאי שנא איהו דיהבינ' ליה דשבת דהיינו ז' דינ' או ז' טרפעקי' ומאי [שנא] איהי דלא יהבינ' לה דשבת וכו', ותו בעא מיניה מה בין מורד למורדת. וגר' בפ' הזהב בגמ' אבל אמרו מי שפרע [ב"מ מ"ח ע"ב]. ר' חייא בר יוסף יהבו ליה (יהב) זוזי אמלחא לסוף אייקר מלחא אתא לקמ' דר' יוח' א"ל זיל הב (ליה) [להו] או קביל מי שפרע, ומסקנ' דר' חייא לא אתא לקבולי עליה לטותא דרבנ' ולא אודועי איצטרי' לאודועיה אלא ר' חייא בר יוסף עירבון הוא דיהבי ליה הוא סבר כנגדו הוא קונה דסבר לה כרב רביה דפליג אר' יוח' ואמ' עירב' כנגדו הוא קונה וא"ל ר' יוח' כנגד כולו הוא קונה דר' יוח' לטעמי' דאמ' כנגד כולו הוא קונה. ובירושלמ' [ב"מ פ"ד ה"ב] הכי אית' ר' חייא בר יוסף יהבא דינר למלחא חזר ביה ההוא א"ל הוי יודע דכבר יהבון מכלה גושקיה דההוא גברא מי שפרע מאנשי דור המבול, הרי מוחלפת השיטה ותו מסיק הת' חד בר נש יהב דינר' למטכסה, הדר ביה אתא עובדא לקמ' דר' חייא בר יוסף ור' יוחנ' ר' חייא בר יוסף אמ' יתן לו כדי עירבונו או ימסור אותו למי שפרע, ור' יוח' אמ' או יתן לו כל מקחו או ימסור אותו למי שפרע. ר' אילא אמ' עירבון הוה, ר' זעירא אמ' מקצת דמים היה נתן לו מודי ר' חייא בר יוסף לר' יוח' במקח שאין דרכו לקנות חציין כגון פרה וטלית.
